חובת עו"ד להמציא ללקוח דו"ח מצב חשבון

1.         בתובענה זו, התבקש בית המשפט ליתן צו המחייב את המשיב, עורך דין שטיפל בעבר בעניניו של המבקש וגבה כספים בשמו, ליתן למבקש דין וחשבון על מצב חשבונו אצלו.

            המבקש טען, כי פנה מספר פעמים למשיב, כדי שימציא לו את החשבון המבוקש, אך לא נענה על ידו.

            המשיב טען, מנגד, כי המציא למבקש את כל המסמכים הנדרשים לשם עריכת החשבון ופירט בתשובתו למבקש את כל הנדרש לשם כך, וכי לא חלה עליו חובה להמציא לו דו"ח ערוך על ידי רואה חשבון, דווקא.

2.         בדיון שהתקיים ביום 15.11.06, הסכימו הצדדים לקבל את הצעתו של בית המשפט, בלשון זו:

            " המשיב יפנה לרואה חשבון שיערוך דו"ח רואה חשבון המאומת על ידי רואה החשבון, שישקף את כל ההתחשבנות וכל המערכת הכספית שבין המשיב ובין המבקש.

            בכך תתמלא דרישתו של המבקש למתן חשבונות.

            בית המשפט יכריע הן בשאלת עלות הוצאות הדו"ח, והן בשאלת הוצאות תביעה זו, לאחר טיעונים קצרים של הצדדים בכתב בשני עמודים".

            בהתאם לכך, המציא המשיב דין וחשבון ערוך על ידי רואה חשבון, והצדדים טענו, הן לענין תשלום שכ"ט רואה החשבון עבור עריכת הדו"ח והן לענין הוצאות המשפט.

3.         כלל 42 ל כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, קובע את חובתו של עורך דין להמציא ללקוח " דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח", וזאת לפי דרישת הלקוח ותוך זמן סביר, וכן להמציא לו " העתק מקבלות על הוצאות שהוציא או ממסמכים הנוגעים לכספים המוחזקים כפקדון".

            וראו: ג. קלינג, אתיקה בעריכת דין, עמ' 7-106.

4.         השאלה, כיצד צריך להיות מוגש אותו " דין וחשבון", שעורך דין מחויב להגישו ללקוח, לא הוכרעה, למיטב ידיעתי, בפסיקה. האם די בדו"ח הערוך על ידי עורך הדין עצמו? אם כן, כיצד הוא צריך להערך? האם נדרש לאמת את הדו"ח באמצעות רואה החשבון? אולי די בהמצאת הקבלות, המסמכים הנוגעים לכספי הפקדון ויתר המסמכים, מהם ניתן להפיק את הדו"ח?

(התיחסות מסוימת ניתן למצוא בפסק הדין של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, בד"מ 3/98, פורסם בפדאור אתיקה, אך, נראה לי, כי קביעותיו מתאימות לאותן נסיבות בלבד).

5.         לדעתי, כל מקרה צריך להתאים  לנסיבותיו, בהתאם לריבוי הפעולות הכספיות שנעשו בתיק, משך התקופה שבה טופל התיק אצל עורך הדין, הסכומים הנדונים, ריבוי הצדדים המעורבים בתשלומים ובתקבולים וכיו"ב.

            בהתאם לכך, ניתן לקבוע, כי לעיתים ידרש דו"ח המאושר על ידי רואה חשבון דווקא, ובמקרים קיצוניים ניתן אולי אף לקבוע, כי די בהמצאת המסמכים בלבד, אם הלקוח יוכל להפיק מהם בצורה פשוטה ומהירה את מצב חשבונו.

6.         במקרה דנן, המשיב המציא למבקש את כל המסמכים הדרושים לשם עריכת הדו"ח, אך לא המציא דין וחשבון ערוך ומסודר.

            פירוט מסוים, מעבר לאותם מסמכים, הומצא רק במכתב מיום 13.2.05 (נספח י"ד לתשובה), אך גם פירוט זה אינו עונה להגדרה המילולית הפשוטה של דין וחשבון: חובה וזכות, זה אל מול זה, תקבולים ותשלומים, זה אל מול זה.

            אמנם, אינני סבור, כי במקרה דנן נדרש היה להמציא דין וחשבון ערוך על ידי רואה חשבון דוקא, וגם המבקש במכתבי הדרישה שלו למשיב לא דרש דווקא זאת, אך נדרש היה דין וחשבון בסיסי, ברור ומפורט, וזה לא הומצא. משכך, עלות הדו"ח צריכה ליפול על כתפי המשיב בלבד.

7.         בסופו של דבר, כאמור לעיל, הומצא דין וחשבון, ערוך על ידי רואה חשבון, ובכך התמלאה דרישתו של המבקש, ומעבר לכך. הסכמתו של המשיב ניתנה, אמנם, רק לאחר שהוגשה תובענה, ומשכך זכאי המבקש להוצאות, אך ההסכמה ניתנה בפתח הדיון, ולא התקיים כל דיון נוסף, וגובה ההוצאות צריך להיקבע בהתאם לכך.

8.         בהתחשב בכל אלה, אני קובע: